ציטוטים נבחרים מתוך ספר הדקדוק הפנימי
של דויד גרוסמן

מסכנות

צמחוני הוא נהיה לה, בנוסף לכל החנדאלאך שכבר יש לו. האוכל שלה לא מספיק טוב בשבילו . פיינשמעקער. על תרנגולות הוא מרחם יותר מאשר עליה, שהורגת את עצמה לבשל לו.

עמ' 180


השפלה

 ויוכי מגוננת על פניה בידיה, צווחת ויורקת כנגדה כחתול, תראי שאני אקדים את הגיוס שלי: את לא תקדימי בוב'לה את כבר נרשמת לעתודה והם לא יוותרו לך תראי שאני אתגייס ואצהיר שאני חיילת בודדה ואני לא אחזור לבית הזה אפילו ליום אחד: מי בכלל צריך שתחזרי , בהמה גסה, לכי תחיי על חשבון הצבא שלך: ויוכי תיכף מניחה את ידה על אוזנה הימנית, ואמא נעצרת בחריקה נואשת, חנוקה, נראה כמה ימים בכלל הם יסכימו להחזיק אותך שם בצבא, כשיראו כמה את אוכלת להם...תראי שאני יתחתן לך עם כורדי, תראי מי שאני יביא לך הביתה: מי בכלל יקח אותך, עוד לא ראיתי שאפילו הכורדים כל כך מתלהבים ממך

עמ' 187


 השוואות

"צחי זה, איפה אתה ואיפה הוא" אהרון שותק..."ההוא כבר מזמן השאיר אותך בבאב-אל-ואד." אהרון לא מוציא הגה. סולח לה מייד, מראש, על כל מה שתאמר לו. יודע כמה רע לה.

עמ' 188


 אהבה

אמא ....לא האמינה לרגע בקיומה של אהבה בינו לבין ההיא, וגם לא האמינה בקיומה של אהבה בכלל, מה זאת אהבה, אמרה ליוכי באותו וידוי יחיד שלה בליל הכווייה הגדולה, זה רק רגע או שניים בחיים וכל השאר זה רק סבלנות אחד לשגעונות של השני.

 עמ' 203


באמת איך אפשר...

...הרי אהרון יודע שגדעון לא אוהב קפה, איך אפשר בכלל לסבול טעם של קפה, מה כל השקר הזה עם הקפה או הבירה הלבנה או היין או הסיגריות, הרי ברור שאף אחד לא מסוגל לאהוב טעמים כאלה בפה, אפילו כשיהיה בן שמונים הוא לא ישתתף להם בהצגה הזאת

עמ' 240


 

 התערבות בחייך הפרטיים

"אז מה, ארונצ'יק, אפשר כבר לתפור חליפה?"

בארוחת הערב החלו להציק לו. אבא ראה אותו עם יעלי וגדעון ליד הסלע.

מישהו סיפר לאמא שפגש את השלושה בקולנוע. פני אביו ואמו הזדרחו: כאילו בן רגע נחלץ הבית מן העצב האפרורי שהישרו עליו מאורעות השנה האחרונה.אבא שירבב את פניו מול אהרון ודרש לדעת, בקול מרוסס צחוק, מה עושה המחיתן, האבא של הגיברת הצעירה, ואמא אמרה, מהורהרת, ששם המשפחה של יעלי-קדמי-נשמע לה, עפעס, כמו איזה שם מחודש, שמכסה אולי על משהו אחר. היא חקרה אותו איך נראה הבית שלהם מבפנים, מתי פעם אחרונה עשו שם רמונט

עמ' 245


השפלה ומוסר השכל

 "אם תחכה הרבה, ההוא עוד יחטוף לך את הפייפיה שלך,"אמרה בנימה נטולת כל בדיחות-דעת:"בעניינים האלה, ארון, אין חברים ואין טובות! מי שחזק וראשון- הוא לוקח ומי שעדינון, אוכל חרבון!"

... ואת אל תמשכי לי באף, גברת עליזה מזרחי!" התרתחה אמא, "ראינו כבר כמה את מומחית בעניינים האלה! רק תראי לי איפה הם, כל המחזרים שלך? איפה? במעטפות? מתחת לבולים? שנראה!"

עמ' 248


 חברים

אהרון התפוצץ מכל החישובים האלה שלה, איזה מין חברים יש לכם אתם, קרא, כשאמרה שתעשה מסיבה כזאת גרנדיוזית, שייצאו להם העיניים, איזו חברות זאת, שאתם כל הזמן רק מסתירים מהם הכל, ורק רוצים שהם יקנאו, ולא מספרים להם שום דבר שבאמת חשוב לכם, צעק ורקע ברגלו, והיא הביטה בו מן הצד, מתפלאת לראות אותו ככה, בגיל שלך זאת לא חוכמה להיות חברים טובים וקוציניו מוציניו, הסבירה לו, אבל נראה אותך עם חברים שלך כשתהיה בגילנו, נראה איך אתם תהיו, מה תוכל לספר להם ומה לא, ...

עמ' 268

לא עומד בציפיות - פסול

 ויש דבר אחד, ...שהוא לא מבין...וזה עניין הכעס, הכעס שלהם עליו...וגם,קצת, השנאה כלפיו...ועל מי אתה רוצה שנכעס, חוכם, את מי אתה רוצה שנאשים , כן כן, אני בעצם כבר יודע מלבד: כל אחד לנפשו, כמו באוניה שטובעת תמיד, שלעולם טובעת, אבל אתם הרי אוהבים, אתם הרי משפחה אוהבת, לא כמו הפרענקים או הגויים והעראבערס, שלא איכפת להם שילדים שלהם משחקים ברחוב בין מכוניות ונדרסים, אתם שומרים, כל הזמן שומרים, תלבש טוב ותסגור כפתור למעלה, ותאכל עוד ושבע עיניים בכביש, ואל תדבר עם זרים, אז איך זה שאתם ככה. ככה מה? ככה: מוותרים מיד. לא נלחמים עלי.

עמ' 271

 אבל למה הכעס הזה כלפיו, הוא נחנק בתוכו, ועוד מאשימים אותו, כאילו הוא אחראי לזה, כאילו מישהו בכלל אחראי לזה, והיא אומרת שהוא בכלל כבר איחר את הגיל לגדילה, שטויות במיץ, ובכל זאת, מי יודע, ללעוג היא מומחית, זה כן, ...אפילו בפני רופא הם מתביישים להודות שאצלם בבית קרה דבר כזה. שונאים אותו כאילו בגד בהם.

עמ' 278


 דעות קדומות

 ובינתיים גם טעם בחשאי את השם של הנערה הזרה, ציונה קאפח, שם לא משלנו, והבזיק בו מראה של פחון עלוב וילדים יחפים מבוססים בבוץ ואב שיכור, ושם בפינת הפחון, לאור עששית,...ואביה מסתער עליה להכותה, לכי תעבדי תרוויחי כסף, ואמה בוכה על שציונה לא יודעת לבשל ולתפור...

עמ' 274


גזענות

היא הזהירה אותו תמיד שהרומנים הם כמעט משלנו אבל לא ממש, ושהם תמיד משתדלים להתחתן גבוה איתנו, היתה לה כזאת ליגה מסובכת של אשכנזים ופרענקים, ..

עמ' 287
|


 יורים ובוכים

...פתחה פתאום יוכי את הפה הודיעה להם שהמאמצים וההפצרות שלה בחודשיים האחרונים הצליחו סוף-סוף, קצין העיר הסכים להקדים לה את הגיוס, ...את מה שאמא אמרה מייד, כל כך רע לך פה שאת בורחת לצבא, ויוכי לא ענתה, שתקה, והכל שתקו איתה

עמ' 306